ראשית פעולת שירותי המודיעין באפריקה – 1951

בשנת 1951 הגיע לארץ ממצרים יהודי בשם אמיל חמאווי יחד עם אשתו ובתו. בנמל חיפה חמאווי פגש קצין מודיעין של משטרת הגבולות בשם מוסא אברמוביץ (מוסא, יליד ראשון לציון, חי מספר שנים בקהיר, ובנו הוא תא”ל מיל. מנחם אבירם – מן). אמיל מספר למוסא שנולד בסוריה, היגר למצרים ושם עסק במסחר בתחומים שונים, כן מספר שהיה מודיע של משטרת “הסמים המשכרים” במצרים והוא מקושר למפקד המשטרה המצרית.

אמיל חמאווי מציע את שירותיו למודיעין הישראלי, דהיינו – לצאת חזרה למצרים ולהביא מודיעין.  הוא נפגש עם ז’אק צביה מפקד “מודיעין 10” באותה התקופה. ז’אק סיפר כי הייתה התלבטות לגבי אמיל, משום שלא הייתה דרך לבדוק את מהימנותו ואת הסיפור שסיפר.

עוד התלבטות בשיגורו של חמאווי למצרים נבעה מנפילתו של יהודה תגאר במאי 1951 בעיראק. יהודה תגאר נשלח מהארץ למשימות מודיעין לעיראק בכיסוי של סוחר שטיחים.  הוא נתפס, עבר עינויים ונשפט לשנים רבות בכלא (שוחרר כעבור 10 שנים).

אחד התנאים של חמאווי לחזרה למצרים היה שאשתו ובתו “יסודרו” – ז’אק סיפר שאחרי מאמצים הנושא סודר, משפחת חמאווי קיבלה דירה בגבעתיים ואמיל חמאווי שוגר למצרים.

אמיל חזר ממצרים לאחר כשלושה חודשים, והביא איתו מודיעין שהוערך כטוב.

בהתייעצויות במטה היחידה גובשה הדעה שהחדירה למצרים לצורכי איתור, גיוס והפעלת סוכנים מוטב שתהייה מסודאן בהיעדר דרכים אחרות (מהרצועה ומסיני הדבר היה בלתי אפשרי).

אורי אבן-טוב, מפקד בסיס ד’ (דרום) של היחידה, התנדב לצאת לסודאן כמפקד הפעילות יחד עם אמיל חמאווי. סוכם שאמיל חמאווי ישהה בסודאן שלושה חודשים ויחזור, ואילו אורי אבן טוב ימשיך בפעילות המודיעינית מסודאן.

הכיסוי לפעילותם של אנשי היחידה היה משני כיוונים: עסקי המסחר של אמיל חמאווי בקהיר וחברה בשם אינקודה.  

חברת אינקודה הוקמה בשנת 1951 על ידי יעקב מרידור, רכשה מפעל לשימורים/בשר באסמרה/אריתריאה, הביאה שוחטים מישראל והובילה את הבשר בספינת קירור לנמל חיפה. המשלוח הראשון של הבשר נשלח לקראת חג הפסח בשנת 1952, התעכב מסיבות שונות והגיע לארץ רק באוגוסט 1952. הבאת הבשר נתקלה בקשיים שונים ובהם החרמת בשר בתעלת סואץ על ידי שלטונות מצרים.  באפריל 1953, על רקע הקשיים הכלכליים של החברה, רכשה החברה ממשלת ישראל 51% מהחברה, ואשר בן נתן נכנס כנציג הממשלה בחברה – בפועל כמנכ”ל.

אמיל חמאווי ואורי אבן טוב שוגרו לאריתריאה ומשם לסודאן, השניים פעלו בכיסוי של סוחרים – כל אחד בתחומו.

לאחר תשעה חודשים של פעילות אורי אבן-טוב נחשף לגופי המודיעין המצריים-אנגלים והצליח למלט את עצמו חזרה לארץ.  

פעילות מודיעין 10 באפריקה (אריתריאה, סודאן, אתיופיה) נמשכה לפחות עד שנת 1957 ולאחר מכן הועברה למוסד.

בשנים 1951 – 1964  שימשה אינקודה ככיסוי לפעילות המוסד במזרח אפריקה. במסגרת זאת אשר בן נתן ניהל את החברה בשנים 1953-1956 ודוד קרון עבד בחברה כקניין בשר בשנים 1959-1957.

גיבורי המבצע:

יעקב ז’אק צביה – יליד תורכיה, עלה בצעירותו עם משפחתו והתיישבו בירושלים. היה מפקד “מודיעין 10” ממרץ 1951 ועד  31 דצמבר 1951. בתחילת 1952 יצא לקורס הגבוה למודיעין, היה קמ”ן פיקוד מרכז ובאמצע שנות החמישים הושאל/עבר למוסד שם שירת שנים רבות בתפקידים בכירים.

אמיל חמאווי – יליד אל-חאמה/סוריה, היגר למצרים ושם עסק במסחר עד עלייתו ארצה ב 1951. בתום הפעילות באפריקה עבר מהיחידה למוסד (אז “הרשות”). מספרים שאמיל בעל יכולות שכנוע יוצאות דופן ופיתח שיטות איתור וגיוס ייחודיות ונחשב לבעל כישורים בפעילות זאת.

אורי אבן טוב – בן המושבה הר-טוב, אביו היה שופט שלום בירושלים בשניים הראשונות של המדינה. היה מפקד בסיס ד של מודיעין 10 בשנים 1950-1951. לאחר תום שירותו ביחידה ב 1952, יצא לארה”ב שם למד הנדסת אלקטרוניקה, חזר לארץ – עבד ברפא”ל ואח”כ בתעשייה האווירית, קיבל את פרס ביטחון ישראל בשנת 1966 מידי ראש הממשלה לוי אשכול על פיתוח טיל השביט ופיתוחים אחרים ששימשו את מערכת הביטחון. (לרפתנים שבין הקוראים – ב 1972 אורי יחד עם חבריו  תיכנן מחשב אשר יסייע בהזנה אופטימלית של פרות….).

רחביה ורדי – עלה בילדותו עם משפחתו מפולין, המשפחה התיישבה במגדיאל. החליף את ז’אק צביה בתפקידו כמפקד “מודיעין 10” וכיהן בתפקיד בשנים 1952 – 1957, היה מפקד המבצע לאחר עזיבתו של ז’אק צביה, מ 1957המשיך כראש ענף איסוף באגף המודיעין, ובשנים 1962 ועד 1972 ראש אגף “הצומת” במוסד.

אמיל חמאווי היה בין המקימים של בית הכנסת “בית אל” בגבעתיים (עולי בבל וסוריה), שהוקם בשנת 1960.

בקיר בית הכנסת יש לוחות שיש עליהם חקוקים שמות המעורבים בפעילות ובהן הנצחה של בני המשפחה של גיבורי הפעילות.                                                              .

תודה לדור הנפילים אשר היו שותפים להקמת המודיעין האנושי במסגרותיו השונות.

 יהי זכרם ברוך!