מבצע "תה" - חיסול "רב" מחבלים באיזור חברון - יולי 1970
רקע
עם סיום מלחמת ששת הימים (יוני 1967) נסוגו כל ראשי ופעילי הטרור מאזור יהודה ושומרון לירדן והחלו להתבסס שם, בעיקר באזורי הגבול עם ישראל ובמחנות הפליטים.
פעילות הטרור נגד ישראל החלה מיד, כאשר הארגונים פועלים במגוון דרכים ובכלל זה החדרת חוליות מירדן, הברחת אמצעי לחימה, כספים ואשגרים, הקמת תאי טרור בגדה ובעזה, רכישת אמצעי לחימה בישראל וגיוס מחבלים מבין תושבי הגדה ועזה שעוברים בגשרי הירדן.
סיכול הטרור בשטח ישראל הוטל על השב”כ, שלא היה מוכן לפעילות המסיבית “שנפלה” עליו, התארגנותו והיכרותו את השטח ארכה זמן , כאשר למנהיגי הארגונים בירדן היה יתרון מובהק בכך שהכירו את השטח והתושבים טוב מאוד.
יחידה 504, שנפרסה בשטח באופן מהיר, הוטלה משימת האיסוף ובכלל זה התרעות על חדירות, הברחה וירי מירדן, פעילות ארגוני הטרור בירדן ויעדים לתקיפה, ואיתור תושבי הגדה ועזה שגוייסו לארגוני הטרור.
פעילות היחידה
שלושת הבסיסים של מרחב מרכז גייסו והפעילו “מניפה” רחבה של עשרות מקורות , רובם תושבי הגדה שיצאו לירדן ואספו מודיעין על ידי סיורי שטח, חבירה לקרובים שפעילים בארגונים, העברה יזומה של מקורות לירדן, התגייסות לארגונים, גיוס מקורות בארגונים ועוד.
בנוסף, קצינים של היחידה השתתפו במרדפים אחר מחבלים חודרים, ביצעו חקירות בשטח ולאחר מכן הופק מודיעין במרחב ארצי.
הפיגועים
עיקר הפיגועים הקשים והרבים בוצעו על ידי מגויסים מהשטחים, שהופעלו על ידי מנהיגי טרור בכירים שחיו ופעלו בתוך השטחים, ובהנחיה של המפקדות בירדן, כולל בסיוע בכספים ובציודם באמצעי לחימה.
הפעילים הבכירים בגדה המערבית חיו בשטח כמבוקשים, הפעילו חוליות למטרות איסוף מודיעין על יעדים לפיגוע, וכן חוליות לביצוע פיגועים, המידור היה נושא מוקפד ולכן היה קושי לעצור אותם על ידי כוחותינו.
“אבו מנצור” – מנהיג הטרור בהר חברון
אחד ממנהיגי הטרור “הכבדים” בגדה , מבוקש מספר 1 בהר חברון החל משנת 1968 היה המכונה “אבו מנצור”, בדואי משבט מרצועת עזה , נשוי לאישה מהר חברון. הוא פעל בהר חברון באופן ממודר ביותר , שינה את מקום מגוריו כמעט מדי יום, התגורר במערות, גייס עשרות פעילים והפעיל אותם במידור מוחלט אחד מהשני, דאג לצייד אותם בהנחיות ביצוע מדוקדקות, באמצעי לחימה ותגמל אותם בסכומי כסף מכובדים, אותם קיבל מדי חודש ממפעיליו בירדן באמצעות שליחים.
ראוי להדגיש כי בשנות פעילותו נתפסו למעלה ממאה חוליות שהיו קשורות אליו. על פי נתונים של השב”כ נרשמו על שמו של “אבו – מנצור” כ- 19 פיגועים קשים מיום תחילת פעילותו כמנהיג טרור, בתחילת 68′ ועד לחיסולו ביולי 70′. כל הפיגועים שיזם וביצע בעצמו או באמצעות חוליות שלו היו באזור חברון וכללו הנחת מטענים בצדי הדרכים כנגד כוחות הצבא וירי על כלי רכב צבאיים ועל בסיסי הצבא.
באחד הניסיונות נשלחה על ידי כוחותינו משאית עם דפנות משוריינות ובתוכה לוחמי סיירת מטכ”ל, בידיעה שבשעה בה היא תנוע בכביש מירושלים לחברון יש סיכוי שאנשי “אבו מנצור” יארבו לה. כך היה, אולם מתכנני המבצע שכחו את מיכל הדלק הרזרבי התלוי בדופן המשאית. עקב הירי של חולית “אבו מנצור” המשאית החלה לבעור והלוחמים נאלצו לקפוץ ממנה, להציל את חייהם ולא יכלו לבצע את משימתם.
הסוכן
הסוכן – גבר בשנות השלושים , נשוי עם ילדים, פיקח, זהיר מאוד, נמרץ, תושב חברון שעבד עם חברו, בעלים של משאית שהוביל סחורות מהגדה לירדן ומירדן לגדה (בעיקר צאן). השנים נהגו לצאת מדי שבוע דרך גשר אלנבי עם סחורה לירדן, לשהות שם 2-4 ימים ולשוב עם סחורה .
כמו לרבים אחרים, גם למקור וחברו פנו פעילי טרור בירדן ובקשו את סיועם בהעברת כספים ואשגרים, המיועדים לפעילי טרור.
מתוך חשש לביטחונם האישי וביוזמתם ב-20 דצמבר 1967 נפגשו השניים בחשאיות עם נציג בממשל הצבאי בחברון וספרו על הפניה אליהם בירדן. איש הממשל הפגיש אותם עם קציני היחידה שפעלו בחברון. לאחר מספר בדיקות הוצע לשנים להתגייס והם ענו בחיוב ואף הציגו דרישות בנושא ביטחונם האישי ותשלום כספים. הסוכן יכונה – “תה” וחברו יכונה – “קפה”.
בתחילת הפעלתם הוטלו על השנים משימות קלות והם הוכיחו את נאמנותם בהבאת חומרים ברמה סבירה. בהמשך, מתוך רצון לייעל את המודיעין הופרדו השניים, אך כל אחד ידע על קשרי השני עם קציני היחידה. מערכת הקשרים של המפעילים עם השניים הפכה במשך הזמן לקשרים הדוקים, אנושיים וחיוביים מאוד. הפגישות היו מדי שבוע, בחדר מפגשים בירושלים שיועד רק להם. הקשר ההדוק, בעיקר עם “תה”, יצר מצב בו הוא ביצע משימות ושליחויות גם כאשר שידר פחד ואי שביעות רצון.
המפעילים תיעלו את “תה” להגדיל את שהותו בירדן על מנת להדק את קשריו עם גורמי טרור שונים. אופן הפעלה זה של “תה” אכן הביא לתוצאות והוא החל למסור (בפגישות עמו ולפעמים באמצעות “קפה”) מידע איכותי יותר שכלל התרעות שחלקן אומת, יעדי פח”ע בירדן שחלקן נתקף ע”י ח”א, פעילות פח”ע בדרום ים במלח ועוד.
“תה” נדרש וביצע מספר שליחויות מירדן לגדה, אך הללו היו בעיקר להעברת אשגרים וכסף לאלמנות חללים. (ההערכה הייתה שהמשימות הללו היו משימות מבחן בטרם יוטלו עליו משימות משמעותיות).
ראוי לציין כי “תה”, שהיה פחדן וזהיר מאוד, נמנע לאורך כל הזמן מלהיות מגויס לאחד מארגוני הטרור ומלקחת על עצמו משימות הקשורות ישירות לביצוע פיגועים.
בפברואר 1969 המפעילים הציעו להעתיק את מגוריו של “תה” לאזור צאפי בדרום ים המלח, לצייד אותו במכשיר קשר ולשמש משם מתריע על חדירות של חוליות, כל זאת על רקע התגברות פעילות הטרור באזור זה והחדירות הרבות משם לשטחי ישראל. “תה” הסתייג , העלה דרישות כספיות מופרזות ולמעשה המשיך בהתנהגותו הבעייתית, שכן גם בעבר קיצר תמיד את ימי שהותו בירדן בתואנה כי הוא מחובר למשפחתו ולידידיו בחברון. למרות האמור הוא ניאות לשכור דירה בעמאן, להתמקם שם ולהפעיל מערכת אלחוט. מיקומו בעמאן התבצע, הוא למד וקלט תשדורות מאתנו אליו, אך הנושא לא עלה יפה משום שבניגוד להנחיות המשיך “תה” לשוב לחברון מדי 10 – 15 ימים ואף התלונן קשות בנושאי כספים. למרות זאת, הוא המשיך להביא מודיעין טוב בנושאי טרור שונים ומפתח קשרים עם פעילים בכירים בחזית העממית, בפת”ח ואחרים בירדן.
הבכירים בארגוני הטרור היו מטילים עליו משימות של העברת אשגרים וכספים וכן הבאת עיתונים וחוברות מישראל. בהנחיית המפעילים הוא ביצע מספר שליחויות, אך הוא לא לקח על עצמו ביצוע משימות שמערבות אמצעי לחימה או פיגועים. המידע שהוא מביא הוערך טוב בעיקר על ידי השב”כ.
התפנית
ב-24 מאי 1970 , בעת שובו של “תה” מביקור בירדן, הוא מגיע לפגישה שגרתית ומוסר כי ניפגש עם ידידו, בכיר בארגון החזית העממית שהטיל עליו לשמש בלדר: לקחת מכתב וכסף שמיועד לפעיל הבכיר המבוקש בחברון – “אבו מנצור”. “תה” מוסר כי התבקש ללכת לתושב אחר (נמסרו לו השם והכתובת) להזדהות בפניו בסיסמא והתושב האחר יתאם עבורו מורה דרך שיוביל אותו למקום המפגש עם “אבו- מנצור”. מורה הדרך ימסור לו פרטים בהתרעה קצרה, לאחר “שאבו-מנצור” ייתן לכך אישור.
ראוי להדגיש כי “תה” הביע מראש התנגדות להמשיך במשימה שהוטלה עליו מתוך חשש כבד לחיו לחיי משפחתו. הוא אמר כי בכוונתו לשוב לירדן, להחזיר את האשגר והכסף ולהודיע לשולחו כי הוא לא הצליח לאתר ולהיפגש עם האדם האחר, ושהוא חושש מאוד מהישראלים הממוקדים במצוד אחר “אבו- מנצור”.
אנשי היחידה (מתוך הכרה ברורה בחשיבות הנושא הקשור למבוקש “הכבד”) זימנו לפגישה את השב”כ. בשל חשיבות ורגישות הנושא הגיע לפגישה סגן מפקד המרחב של השב”כ בירושלים, הוא השתתף בכל הפגישות ואף הכווין את כל המהלכים בהמשך. “תה” זומן לפגישה נוספת ולפגישה זו מגיעים גם מפקד המרחב, ראש המרחב של שב”כ וכן אלוף פיקוד מרכז (ראוי לזכור כי בתקופה האמורה היה מושל צבאי בכל נפה שהביטחון השוטף היה באחריותו מול הפיקוד)
בשלב זה, ועל מנת להרגיע את “תה”, אופשר לו לצאת לירדן ולהודיע לבכיר בחזית העממית כי טרם הצליח לפגוש את האיש שאמור להכיר לו את מורה הדרך שיוביל אותו לפגישה עם “אבו מנצור”.
ב-28 מאי 1970 יצא “תה” לירדן, פגש את הבכיר בחזית העממית, והודיע לו כי טרם הצליח לפגוש את האיש שהיה אמור להכיר לו את מורה הדרך. הבכיר בחזית התרגז מאד ודרש ממנו לשוב בדחיפות לחברון ולבצע את המשימה, מסר לו סכום כסף נוסף עבור “אבו- מנצור” וכן בקש להעביר “לאבו-מנצור” מסר לפיו הארגון עושה מאמצים לחלץ אותו לירדן באמצעות חוליה שתחדור עם סירה דרך ים המלח. מועד הביצוע יועבר לו בעתיד הקרוב.
“תה” חזר, ומסר למפעילים את קורותיו בירדן. מתוך חשש כבד הוא התבקש לעכב את התהליך ולאפשר לו לזהות שליחים נוספים אל “אבו מנצור”, זאת מתוך רצון שהחשד הצפוי אם “אבו מנצור” יפגע, יתפזר על מספר אנשים, הוא ביקש לבנות לעצמו אליבי .
אנשי השב”כ, שהפכו באופן מעשי למנחים את ההפעלה, אמרו ל “תה” שהם מוכנים להמתין ובעתיד ישלחו אותו לבצע את המשימה. באופן מעשי, לשב”כ בעידוד הפיקוד לא הייתה סבלנות להמתין ולו רגע אחד. הרצון העז לחסל את “אבו מנצור” הוביל אותם לשלוח סייען שלהם עם פרטי הסיסמא על מנת לבצע את המשימה. הסייען בצע השליחות אך “אבו מנצור” לא הגיע למקום המפגש שנקבע.
“תה” זומן לפגישה ובה סופר לו על אשר אירע, הוא כעס והשתולל, והבין כי במצב הזה סיכויו להיחשף גדלו מאד . מפעיליו שנשארו עמו לבד עשו מאמצים להרגיעו, הבטיחו שבהמשך הכל יתואם עמו ואף הבטיחו לו מענק כספי מכובד מאוד. “תה” הביע הסכמה “מאולצת” לכך שהמבצע ייעשה ללא מעורבותו.
ב- 1 יולי 1970 חוסלה על ידי כוחותינו חוליית מחבלים של החזית העממית שהגיעה עם סירת גומי דרך ים המלח. אנשי חוליה זו היו מיועדים לחבור ל”אבו – מנצור” ולחלץ אותו לירדן. בדיעבד הסתבר כי “אבו מנצור” טרם היה מודע לכך.
למחרת התקיימה ביחידה ישיבה נרחבת בשיתוף מפקדת השב”כ. הוחלט להמשיך את המבצע בשל החשיבות הרבה לחסל את “אבו מנצור”, הנחשב לרב מרצחים. בכל מקרה הוחלט לא לערב את “תה” במבצע.
השב”כ, בשיתוף עם היחידה, תיכננו את פרטי המבצע לפיו סייען השב”כ עם כוחות צבא (במעקב צמוד שקט וחשאי) יבצעו במפגש את חיסולו של “אבו מנצור”.
סייען השב”כ תודרך וצויד , יצא לדרך ב- 7 ביולי 1970 , המתין במועד שנקבע למורה הדרך וזה אכן הגיע. לאחר תהליך הזדהות השניים יצאו לדרך, מגיעים לנקודת ההמתנה אך “אבו מנצור” לא הגיע. מורה הדרך הבהיר לסייען כי יתכן וחל שיבוש וקבע עמו מפגש נוסף ב – 10 ביולי 1970 אחר הצהריים.
ב- 10 ביולי 1970 יצא המבצע מחדש , המפגש עם מורה הדרך התקיים כהלכה, ולאחר צעידה ארוכה מביא מורה הדרך את סייען השב”כ לפגישה. לאחר זיהוי ודאי, לרבות היותו חמוש, פתח סייען השב”כ באש כשהוא מסנן קללות נמרצות, כוחות הצבא ומשלימים הגיעו והשלימו את הפעולה. הם עצרו את יד ימינו של “אבו מנצור” שהגיע עמו וכן את מורה הדרך, והללו נלקחים לחקירה.
על גופו ובכליו של “אבו מנצור” נמצאו הפרטים הבאים :-
א-רשימת 19 הפיגועים בהם הוא או אנשיו לקחו חלק.
ב-1450 דינר ירדני.
ג- תעודת זיהוי וכן דרכון ירדני בתוקף.
ד- קלשניקוב + מחסניות וכדורים רבים.
ה-אקדח סטאר מחסניות וכדורים.
ו-תת מקלע סמובל +מחסניות וכדורים.
ז-רדיו נייד + סוללות .
ח-בתרמיל היו בגדים , ציוד אישי ודברי מזון.
“אבו מנצור” היה לבוש מדי חקי, כפיה ונעלי גומי גבוהות. בכיסו היו תמונות שלו ושל פעילים רבים אחרים כשהם בתוך מערות וכן תמונה – אות וסמל ההכרות והסיסמא שלו – גמל מעץ והראש בנפרד.
ב- 21 יולי 1970 יצא דו”ח מודיעין מיוחד של פיקוד המרכז ובו פרטי המבצע לחיסולו של “אבו – מנצור”. הדו”ח שיבח את כל גורמי הביטחון לרבות את היחידה ואת שב”כ. שב”כ הוציא דו”ח רק על ביצוע החיסול, והיחידה לא הוציאה שום דו”ח סיכום ולקחים .
אחרית דבר.
דבר חיסולו של “אבו מנצור” בשטח נודע במהירות , השמועות התרוצצו, אך שמו של “תה” לא הוזכר. למרות האמור, המפעילים לחצו עליו שלא לצאת לירדן. הוא נשלח לעזה לבצע משימת שליחות נוספת שהוטלה עליו על ידי הבכיר בחזית העממית, נפגש שם עם סייען של החזית וקיבל ממנו תשובות – כולל מכתב עבור הבכיר בירדן ובו פרוט אמצעי לחימה המצויים ברשותם ושמות מגויסים חדשים לארגון.
בהיותו בעזה, אירע שם פיגוע, והסוכן שהיה באופן מקרי באזור הפיגוע נעצר עם עוד אחרים, ישב במעצר 5 ימים ושוחרר עם עוד אחרים, אך רישיון היציאה שלו לירדן נשלל.
בתאום עם השב”כ הוחלט שלא לפעול כנגד סייען החזית בעזה עליו דיווח “תה”.
אירוע זה יצר למקור סיפור כיסוי לזמן הארוך שלא יצא לירדן, אולם הסוכן חזר ודרש לצאת לירדן, כאשר לדבריו אי יציאתו תחשיד אותו, ואנשי החזית העממית ינקמו בו ובמשפחתו בבוא הזמן.
לאחר לבטים רבים של המפעילים יצא הסוכן לירדן ב- 11 אוגוסט 1970. הוא תודרך ללכת ולהיפגש עם כל אנשי הפח”ע שיש לו קשרים עמם, לרבות עם הבכיר בחזית העממית. נדרש ממנו לספר את סיפור הסיבות לאי יציאתו לירדן זה 45 ימים. באשר ל”אבו מנצור”, ימסור כי לא הצליח לקיים את המפגש עם מורה הדרך ועם “אבו –מנצור”, וכי המכתב והכסף עדיין ברשותו והוא מוכן להחזירם.
כן יספר כי שמע על האירוע של “אבו מנצור” כמו כל תושבי חברון, ופחד מאוד שגם הוא ייעצר. בנוסף, ימסור את המכתב אותו קיבל מהסייען בעזה לבכיר בחזית.
ב- 14 אוגוסט 1970 חזר הסוכן, ובפגישה מסר כי נהג בדיוק כפי שתודרך, ולדבריו אף אחד לא העלה נגדו שום חשד. הוא הביא מכתב מהבכיר בחזית עבור הסייען בעזה, אותו הוא נדרש למסור במהירות. המפעילים מאשרים לסוכן לנסוע לעזה ב – 15 אוגוסט 1970.
במכתב של הבכיר מירדן נדרש הסייען מעזה להמשיך ולהפעיל את “תה” כשליח ורק דרכו יעביר בעתיד את פרטי המגויסים החדשים ואת כל פרטי עסקאות הנשק. השתלשלות האירועים משיגורו האחרון של “תה” לירדן גרמה לרגיעה באשר לביטחונו .
הסוכן נסע לעזה , ביצע כל אשר נדרש, התבקש לשוב לעזה לפגישה נוספת וקבל מכתב ארוך המיועד לבכיר בחזית העממית בירדן.
ב- 27 אוגוסט 1970 התקיימה עם “תה” פגישת שיגור בנוכחות אנשי השב”כ, ומבטיחים הוא תודרך והובטח לו כי לא יאונה דבר לסייען החזית בעזה ולכל האחרים שהסוכן פגש והם אנשי החזית מאנשיו של סייען החזית בעזה. ראוי לציין כי מתוכן המכתבים שהעביר “תה”, היו ברשות השב”כ עוד שמות מגויסים רבים .
למחרת הפגישה יצא הסוכן לירדן ולא שב !!!
שלושה סוכנים של היחידה ומקור אחד של השב”כ מסרו בין 13 ספטמבר 1970 ל- 18 אוקטובר 1970כי שמעו מפי אנשים על מעצרו של “תה”, על חקירתו הקשה, על הודאתו בשיתוף פעולה עם ישראל ועל הוצאתו להורג בירי על ידי אנשי החזית העממית. על פי השמועות נאמר כי אנשי החזית העממית אפשרו לבנו של “אבו מנצור” לבצע את ההוצאה להורג.
סיכום
אין ספק שזהו מבצע סיכול מוצלח של מנהיג טרור, רב מרצחים, עם הרבה דם על הידיים שפעל בהר חברון תקופה ארוכה וכוחות הביטחון התקשו מאוד ללכוד אותו.
להערכתי לאחר מבצע החיסול המוצלח, “תה” שגה בכך שהתעקש להמשיך ולתפקד רגיל ולצאת לירדן. מאידך, המפעילים ביחידה וגם בשב”כ שגו עוד יותר בכך שנכנעו ללחצים של “תה” ואפשרו לו לצאת אל מותו בירדן.
עבור סוכן כזה היה ראוי לבנות מבצע שיקום מחוץ לגבולות ישראל ובכך לסיים פרשה מוצלחת כזו.
כתב – שמוליק מוראד , נובמבר – 2021.
בקרה והוספות – יגאל כרמון, המפעיל של הסוכן מטעם היחידה.
עריכה – גדי זהר
