ההתרעה לפיגוע

בתחילת 1980 גויסו ע”י בסיס מירון (לימים בסיס קרית שמונה) שני מקורות (אב ובנו) תושבי כפר שיעי בגזרה המזרחית, בסמוך לגבול עם ישראל. לבן היו קשרים עם ארגוני המחבלים באזור רמת נבטיה.

בליל 5-6 באפריל 1980 הגיעו שני המקורות באופן מפתיע למפגש לא מתוכנן דרך הגבול והבן דיווח כי חבריו מארגון חזית השחרור הערבית (חש”ע – ארגון מחבלים שנתמך על ידי מפלגת הבעת’ העיראקית) מסרו לו כי למחרת הם מתכננים לצאת לביצוע פיגוע בקיבוץ משגב עם. התרעה זו הופצה כמובן מיידית לכל הגורמים הרלבנטיים.

חדירת המחבלים וניהול המשא ומתן

למרות ההתרעה, הצליחה בליל 7-8 באפריל 1980 חוליה של מחבלים לחדור לקיבוץ משגב עם, להיכנס לאחד המבנים ששימש כבית הילדים של הקיבוץ ולהתבצר בו. בדרכם למבנה נתקלו חברי החוליה במזכיר הקיבוץ שניסה למנוע בעדם להיכנס למבנה והרגו אותו

סמוך לחצות התקבלה הודעה במרחב צפון של היחידה על חדירת החוליה וסממ”ר המרחב (יגאל דקל) יצא בדחיפות למקום, חבר למפקד האוגדה שבגיזרה, תא”ל יוסף קולר, והתמקם בשוחה במרחק של כ-25 מטר מדרום למבנה. מיד לאחר מכן, ובהתאם להנחיית מפקד האוגדה, הוא התחיל לכרוז לעבר המחבלים ולנהל עימם משא ומתן.

בחסות המשא ומתן הגיע למקום כח של סיירת גולני שהחל לפרוץ למבנה מכיוון דרום. התנהל קרב יריות עם המחבלים, חובש כח הסיירת נהרג והכח קיבל הנחיה לעצור את הפריצה.

כעבור זמן מה הסממ”ר המשיך במו”מ עם המחבלים, במהלכו הם נתנו לו אולטימטום לשחרור מחבלים “עד עלות השחר”. בשלב זה הצטרף לסממ”ר גם מב”ס מירון (אבי פורשנר) ואחריו הגיע גם ממ”ר צפון (ראובן לוי) שהמשיכו במו”מ. בסביבות השעה 04:00, בהתאם לנהלים הצה”ליים הגיע למקום במסוק צוות ניהול המו”מ המטכ”לי. יחד עימו הגיעו ממ”ר ארצי (יעקב זבידה) וחוקר מרחב ארצי סגן חיים פרץ שהיה בשירות מילואים. מרגע זה המו”מ עם המחבלים היה בהתאם להנחיות צוות המו”מ והדובר מולם נותר מב”ס מירון .

המחבלים נמנעו בשלב זה לענות לקריאות אליהם ורק בסביבות השעה 06:00 התחילו להגיב. הם הציגו רשימת מחבלים אותם הם מבקשים לשחרר מהכלא בישראל, דרשו שהמו”מ יתנהל באמצעות נציגי האו”מ בישראל ונתנו אולטימטום עד “הבוקר”. על פי הנחיות החפ”ק הם נענו שנציגי האו”ם נמצאים באילת וייקח זמן לאתרם ולהביאם.

בסביבות השעה 08:00 הנחה הרמטכ”ל רפאל איתן, שהיה במקום, להביא את המקור שנתן את ההתרעה מכפרו בדרום לבנון כדי לברר עימו פרטים. מב”ס מירון יצא לבצע הנחיה זו וממ”ר ארצי נטל עליו את הדוברות מול המחבלים. הוא שאל את המחבלים למצב הילדים ובהמשך שיכנע אותם לאפשר להכניס להם בקבוקי חלב. המחבלים דרשו שהחלב יימסר  להם בפתח המבנה מבלי שהם יצטרכו לצאת והאדם שיביא את החלב יתקרב למבנה באופן גלוי ובניצב לדלת הכניסה. בחפ”ק של האירוע התעורר חשש לגורלו של מי שיביא להם את החלב, שמא המחבלים יפתחו את הדלת ויהרגו אותו או יגררו אותו ויילקח גם הוא כבן ערובה. נפלה דממה בחפ”ק, עד אשר סגן חיים פרץ ממרחב ארצי הודיע שהוא מוכן למסור להם את החלב. הרמטכ”ל שוחח עם חיים ביחידות כדי לוודא שהוא מבין את הסיכון שהוא לוקח על עצמו. חיים לא חשב הרבה. הוא נטל ארגז ובו 2 בקבוקי חלב והתחיל לצעוד לעבר המבנה שהיה במרחק כ-25 מ’ מהחפ”ק. המחבלים צעקו לעברו מייד לעצור ולפשוט את כל בגדיו. הם הסכימו שיישאר עם התחתונים בלבד. חיים נענה לדרישתם, וכך, כשעל גופו תחתונים בלבד וללא נשק, הגיע חיים עד לדלת המבנה, והניח שם את ארגז החלב. בעת הזו הוא הציץ לעבר חלון המבנה והתרשם כי במקום נמצאים יותר מ-3 מחבלים וכששמע אותם מדברים יכול היה להעריך את המיקום המשוער של שניים מהם בתוך המבנה. אחד המחבלים פתח חריץ דק בדלת, הורה לחיים להסתלק מהמקום ולאחר מכן משך את החלב. המידע שהביא חיים היה חיוני לתכנון מבצע הפריצה למבנה. בינתיים נמשך הדו-שיח עם המחבלים  ובשלב זה נטל בו חלק גם ממ”ר צפון.

שחרור בני הערובה

בעת ניהול המו”מ והעברת החלב למחבלים כבר היה במקום כח של סיירת מטכ”ל. כח זה וכח של סיירת גולני התארגנו ותכננו את הפריצה למבנה. זמן מה לאחר מסירת החלב למחבלים, בסביבות השעה 10:30-11:00, פרצו שני כוחות אלה למבנה, הרגו את 5 המחבלים שהיו במקום ושחררו את בני הערובה. בפריצה נהרגו תושב נוסף של הקיבוץ, שהתנדב להוביל את הכח, וילד שהיה במבנה.

אחרית דבר

לאחר פעולת הפריצה הוברר סופית שהחוליה אכן השתייכה לחזית השחרור הערבית כפי שצוין בהתרעה שנמסרה ע”י סוכן בסיס מירון.

בעקבות חלקו במבצע הוענק לסגן חיים פרץ מהיחידה צל”ש הרמטכ”ל – רב אלוף רפאל איתן (רפול).

כמו כן הופקו לקחים רבים מאופן ניהול המו”מ שסיפק את הזמן הדרוש להתארגנות הכוחות לפריצה למבנה ומאופן ניהול מבצע הפריצה בשני הניסיונות שהיו.