הרקע למלחמה

מלחמת יום הכיפורים אשר פרצה ביום 6 באוקטובר 1973 היתה קשה ועקובה מדם. המלחמה פרצה בהפתעה על אף ריבוי הידיעות שיחידות האיסוף דיווחו ושהיוו סימנים מעידים ברורים למלחמה הצפויה. מחלקת מחקר (חטיבת המחקר דהיום) באמ”ן וראש אמ”ן כשלו והעריכו, למרות כל הידיעות, שמלחמה תפרוץ בסבירות נמוכה. הטעות נבעה גם מקונספציה שגויה שצבאות ערב לא יצאו למלחמה לפני שישלימו את היכולת האווירית ההתקפית שלהם. בנוסף, האויב נקט תרגילי הסתרה והונאה בשתי החזיתות.

התפיסה של צה”ל הייתה שאמ”ן, כפי שהבטיח, יספק התרעה של 24-72 שעות לפני התקיפה. על בסיס ההתרעה שיקבל מאמ”ן, יוכל צה”ל לגייס את יחידות המילואים ועד הגעתם לקווים תתבסס ההגנה על אוגדה בסיני והמעוזים בתעלה ואוגדה ברמת הגולן. במקביל יפעל חיל האוויר, שהיה כולו בסדיר, כדי לבלום את המתקפה המצרית/סורית.

בפועל, לא היתה התרעה מובהקת של אמ”ן ועד יום שבת, 6 באוקטובר, הערכתו היתה שיש סבירות נמוכה למלחמה. התוכנית הצה”לית לא עמדה במבחן המציאות: כוחות מצריים חצו את התעלה והסורים פלשו לרמת הגולן.

בקרבות קשים מאוד, שגבו יותר מ-2,650 חללים ואלפי פצועים, הצליחו לוחמי צה”ל להדוף את המתקפות של הצבאות המצרים והסורים, לגרום להם לאבידות כבדות ולסיים את המלחמה במרחק קצר מבירותיהם – קהיר ודמשק. מבחינה צבאית היה זה ניצחון מובהק.

התרעות למלחמה

טרם המלחמה, מרחבי היחידה סיפקו מידע צבאי ומידע בסיסי שוטף על מדינות וצבאות ערב שגבלו בנו: מצרים, סוריה,ירדן ולבנון. בהקשר למלחמה בלטו הידיעות הבאות:

א.מבצע ארגז:

ביוני 1972 בוצע “מבצע ארגז” לחטיפת קצינים בכירים מהמטכ”ל הסורי שסיירו לאורך גבול לבנון במטרה להביא להחלפתם עם 3 טייסי צה”ל שהיו בשבי בסוריה.

המבצע בוצע ע”י סיירת מטכ”ל ולכח צורפו 2 חוקרי שבויים מהיחידה – צדוק אהרון ואלי זיו. במבצע נשבו 5 קצינים בכירים סורים. צדוק אהרון נפצע.

השבויים הסורים נחקרו ע”י היחידה במרחב ארצי וסיפקו מידע רב על היערכות הצבא הסורי בחירום, תוכניות ההגנה וההתקפה שלו, סימנים מעידים להכנותיו למלחמה ועוד. בין השאר, ציינו הנחקרים את מקומות הפריצה האפשריים של הצבא הסורי במקרה של ביצוע מתקפה וכן ציינו כי לצורך ביצוע מתקפה הם יקדמו מאזור חומס (צפון סוריה) לאזור דרום החזית את חטיבת שריון 47 ואת גדוד הגישור המטכ”לי.

ב.רשת “מובוטו” של היחידה:

חברי הרשת התגוררו בדרום החזית והיו מצוידים במכשיר אלחוט. כשבוע לפני המלחמה דיווח “מובוטו” על הגעת חטיבה 47 לאזור דרום החזית וכן על הגעת גדוד הגישור המטכ”לי. ב-4 באוקטובר הוא דיווח שבכוונת הסורים לפתוח במלחמה כוללת ובנוסף דיווח על הוראת הצבא הסורי לתושבי איזור החזית באיזור מגוריו שלא להתקרב לקו הגבול החל מבוקר 5 באוקטובר (יום לפני פרוץ המלחמה).

היחידה במלחמה

בבוקר יום הכיפורים, כשנודע כבר על פרוץ המלחמה, היחידה החלה לגייס את כל מערך המילואים שלה והחלה בשיבוץ חוקרי השבויים (חקש”בים) לכוחות הלוחמים.

לסד”כ הסדיר של צה”ל צוותו קת”מים סדירים ולאוגדות המילואים צוותו החקש”בים במילואים שגויסו במרחב ארצי. המלחמה פרצה בשעה 14:00 לערך.

שבויים ראשונים נתפסו כבר ביום הכיפורים אחה”צ ע”י סיירת שקד שנלחמה במארב קומנדו מצרי בציר הצפוני. בדרום סיני, דרומית לראס סודאר הנחיתו המצרים כ-2 פלוגות קומנדו – קציני בסיס משנה אבו-רודס של היחידה חברו לפלוגת צנחנים ושבו את מירב הכח שהונחת.

בהמשך המלחמה נתפסו אלפי שבויים שנחקרו ע”י היחידה – ע”י חקש”בים שצוותו לכוחות הלוחמים, במכלאות שבויים אזוריות (ביריה בצפון ורפידים בדרום) והרוב במכלאת שבויים ארצית בכלא 6 בעתלית.

החקש”בים פעלו יחד עם הכוחות וסיפקו מידע לאורך כל המלחמה וקרבות ההתשה שהתנהלו בעקבותיה עד להשגת הסכמי הפרדת כוחות עם המצרים (ב- 18 בינואר 1974) ועם הסורים (ב-20 ביוני 1974). במהלך תקופה זו דילגה מפקדה קדמית של מרחב דרום לפאיד שממערב לתעלה והוקם בסיס משנה בסואץ במטרה לספק מידע לכוחות הלוחמים.

ב”מובלעת הסורית” ולמשך כ-8 חודשים פעל בסיס גולן של היחידה למתן מידע לכוחות, גם באמצעות מקורות, ולגיוס מקורות חדשים.